רש"י על זבחים כ״ז

1 חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת - שהרי קרבו מתיריו דהכי תנן במתני' לקמן זבחים כט: חוץ למקומו פסול חוץ לזמנו פיגול שהרי קרבו מתיריו מהן פיגול מהן שתיקה ואין כאן פסול מחשבה אחרת להוציאו מיד פיגול:

2 למחר פסול - אבל אם אותה מחשבה שחישב בעבודה ראשונה ליתן את הניתנין למטה למעלה חישב לזרוק אותה זריקה למחר פסול כדמוקמינן לקמן מידי דהוה אמחשבת הינוח שהרי שחט ע"מ להניח דמו למחר פסול ורבי יהודה היא דפסיל ליה בפ"ג לקמן זבחים לה::

3 חזר וחישב - בעבודה שניה בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו פסול ואין בו כרת דהא איפסיל ליה במחשבה קמייתא ותו לא חייל עליה פיגול דלא קרבו כל מתיריו:

4 ואי שלא במקומו - דמזבח כמקומו דמי:

5 האי פסול - בתמיה אמאי קרי ליה פסול להאי דחישב ליתן שלא במקומו למחר פיגול הוא שהרי חישב בשחיטה ע"מ לזרוק דמו למחר דהיא אכילת מזבח אלא לאו כמקומו דמי ולא חשיבא אכילה:

6 זריקה דשריא בשר באכילה כו' - כגון במקום מתן הדם מייתי לידי פיגול בין שחישב בה ע"מ להקטיר אימורים למחר בין שחישב בשחיטה לזרוק למחר:

7 זריקה דלא שריא בשר באכילה - אי הוה עביד לה בזמנה כגון זריקה שלא במקומו לא מייתי לידי פיגול בין שחישב בה ע"מ להקטיר אימורים למחר בין שחישב בשחיטה למיעבד הך זריקה למחר לא מייתי לידי פיגול:

8 פיגול יהיה - והנפש האוכלת וגו':

9 מי שפיגולו גורם - שלא יאכל הוא דקאי בעונה תשא יצא בשר שנזרק הדם שלא במקומו דאיסור זריקה שלא במקומו גרם לו שלא יאכל הלכך אין חייבין על פיגולו כרת ונפקא לן מהכא דאי חישב בזריקה שלא במקומו ע"מ לאכול או להקטיר למחר לא הויא מחשבת זריקה לענין פיגול ומינה כי חישב בשחיטה ע"מ לעשות זריקה זו חוץ לזמנו לא הויא מחשבה בזריקה המפגלת:

10 אי הכי - דלא הויא זריקה לענין מחשבה איפסולי נמי לא נפסול:

11 אמחשבת הינוח - דהא חשיב מיהא להניחו למחר:

12 ואליבא דר' יהודה - לקמן בפ' כל הפסולין זבחים דף לה: תנן להניח מדמו למחר כשר ור' יהודה פוסל:

13 וריש לקיש אמר כו' - אמתניתין קאי ופליג אדשמואל:

14 לעולם פסול ממש - דלא תני תנא פסול אבשר לחודיה אי לא פריש בהדיא ומתני' פסול לגמרי קאמר שאף בעלים לא נתכפרו:

15 ושלא במקומו - כשמואל סבירא ליה דכמקומו דמי לענין כפרה ולא להתיר באכילה כדדריש ליה שמואל לקרא דלעיל ואני נתתיו לכם וגו' ולא קשיא אמתני':

16 כאן שנתן בשתיקה - דרשא דקרא דמשמע בעלים נתכפרו כשנתן בשלא במקומו בשתיקה ומתני' דקתני פסול בנתן במחשבת לאכול בשר חוץ לזמנו ואשמעינן דפסול ואין בו כרת דמחשבת זריקה זו מחשבה הוא לפסול דכמקומו דמי ולא לפגל דזריקה דלא שריא בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול:

17 תנן כו' - כל הנך תיובתא דאותבי' לשמואל מותבי' נמי לריש לקיש דהא כוותיה סבירא ליה דשלא במקומו כמקומו דמי:

18 ורבי יוחנן אמר אידי ואידי - מתניתין דקתני פסול וליכא תקנתא ומתניתין דכל הפסולים דתני תקנתא שנתן בשתיקה:

19 בשלמא לריש לקיש - דאוקי מתני' כשנתן במחשבה איצטריך למיתני אין בו כרת לאשמועינן דאע"ג דחשיב בהך זריקה חוץ לזמנו אינו פיגול וכדאמרן דלא שריא בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול:

20 אלא לרבי יוחנן - דמוקי בשתיקה והאי פסול משום דלא במקומו הוא פשיטא דאין בו כרת קשיא:

21 ולשמואל מאי אין בו כרת - דאיהו נמי מוקי לה בשתיקה:

22 הכי קאמר ואם נתן במחשבה - דחוץ לזמנו פסול ואין בו כרת ואיצטריך לאשמועינן אע"ג דלענין כפרה כמקומו דמי מחשבת פיגול לא חיילא הואיל ולא שריא בשר באכילה אבל לרבי יוחנן לא מצי לשנויי הכי דכיון דאשמעינן תנא דידן פסול ומשום דשלא במקומו הוא אלמא לאו כמקומו דמי פשיטא דאם נתן במחשבה לא הויא מחשבה דהוי כאילו נתנו על הרצפה דלא קרבו כל מתיריו:

23 ורבי יוחנן - כיון דלאו זריקה הוא כלל ניהוי כמי שנשפך מן הכלי על הרצפה ויאספנו ואפי' ליכא דם הנפש אחרינא אמאי פסול יאסוף את זה מן המזבח ויחזור ויתננו במקומו בשלמא לשמואל ולריש לקיש כיון דזריקה היא לכפרה אידחי ליה מלאספו שהרי כיפר אלא לר' יוחנן יאספנו:

24 סבר לה - תנא דמתניתין:

25 כמ"ד לא יאספנו - כיון דהגיע למזבח ואע"ג דשלא כהילכתו הוא קלטיה מזבח לאפוקי מתורת כפרה אחריתי:

26 הכל מודים בניתנין למעלה שנתנן למעלה שלא כמצוותן - כגון במחשבה או בשמאל:

27 שלא יאספנו - לחזור וליתנו כמצותו דכיון דניתן במקומו אזדא ליה תורת זריקה מיניה:

28 לא נחלקו - הנך תנאי דבעינן למימר שרבי יוסי אומר לא יאספנו ואף על גב דלאו כמקומו דמי:

29 ורבי שמעון אומר כו' - וע"כ ליכא למימר דטעמא דר' יוסי משום דס"ל דשלא במקומו כמקומו דמי דאם כן אדמיפלגי באסיפה ליפלגי בכפרה ונימא רבי יוסי כיפר ור' שמעון לא כיפר אלא לרבי יוסי נמי לאו כמקומו דמי ואפ"ה לא יאספנו ומשנתינו כדברי האומר לא יאספנו ומשום הכי תנא פסול במתני':

30 ורב חסדא אמר אבימי הכל מודים - ר' יוסי ור"ש:

31 בניתנין למטה שנתנן למעלה שלא יאספנו - דהואיל וניתן במזבח הראוי לו לא הוי כנשפך על הרצפה דקלטיה מזבח לאפוקי מכלל זריקה במקום אחר:

32 וכל שכן בניתנין למעלה שנתנן למטה - דקרובה היא למתנה גמורה שהרי דמים העליונים למטה הן שותתין ויורדין הלכך האי דם סופו לירד למטה היה ראוי וכי יהביה למטה קלטיה מזבח מלאוספו ולחזור וליתנו למעלה:

33 שרבי יוסי אומר יאספנו - דכיון דלמזבח זה לא היה ראוי לא קלטיה כלל:

34 ורבי שמעון אומר לא יאספנו - שהרי לשם מזבח היה ראוי והרי בא לשום מזבח:

35 אף אנן נמי תנינא - דאיתיה לדר' יוחנן דאמר דאיכא דאית ליה לא יאספנו ואע"ג דשלא במקומו לאו כמקומו דמי לענין כפרה לענין אסיפה מיהו קלטיה מזבח:

36 זאת היא העולה - הרי אלו ג' מעוטין לפי שבא המקרא הזה ללמדנו על הפסולין למזבח שעלו דלא ירדו דילפינן מעולה על מוקדה על המזבח כל הלילה משעלה על מוקדה תהא שם כל הלילה לפיכך מיעט לך בו ג' מעוטין למעט בו ג' פסולין:

37 זאת - היא מיעוטא זאת ולא אחרת היא הוי מיעוטא ה"א דהעולה הוי מיעוטא כלומר העולה המיוחדת ולא כולן:

38 פרט לנשפך דמה ולשנשחטה בלילה ושיצא דמה - אבל שאר פסולין אם עלו לא ירדו ולקמן בפרק המזבח מקדש זבחים דף פד: מפרש טעמא דרבי יהודה דמרבי שאר פסולין ומפיק הנך:

39 אין לי אלא עולה כשרה - תהא על מוקדה כל הלילה עד הבקר:

40 והלן - שלן בשרה חוץ למזבח:

41 והיוצא - שיצא בשרה:

42 והטמא ושנשחט - ע"מ להקטיר חוץ לזמנו כו':

43 מנין - שכיון שעלו לא ירדו:

44 רובע ונרבע - על פי עד אחד שמותר להדיוט ואסור לגבוה ונפקי לן מקראי במסכת תמורה בפ' כל האסורין תמורה דף כח.:

45 וכן מוקצה ונעבד וטריפה - מוקצה שהקצהו לתקרובת עבודת כוכבים:

46 נעבד - שהשתחוה לבהמה:

47 כלאים - שור או כשב פרט לכלאים כי יולד פרט ליוצא דופן חולין דף לח::

48 מאי ראית - אחד שריבה הכתוב ומיעט ולא פירש לך הכתוב מה ריבה ומה מיעט:

49 אמרת - ומעצמך מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקדש משבאו לעזרה נפסלו:

50 קתני מיהת כו' - ולא פליג רבי יהודה לשווינהו כנשפך על הרצפה ונימא ירדו כדאמר ר' יהודה פרט לנשפך דמה ואלמא לאו כנשפך דמה קחשיב ליה:

51 מאי טעמא לאו משום דקלטיה מזבח - לקדושי ושמע מינה לענין אסיפה לא יאספנו והא ליכא למימר משום דקסבר שלא במקומו כמקומו דמי ומשום דכיפרה הוא דהא דומיא דשאר זריקות פסולות קתני ליה ומדרבי שמעון היינו טעמא דלא מייתי ליה דאיכא למימר טעמא דרבי שמעון משום דתורת העולה ריבה ואפילו נשפך דמה נמי קאמר דלא ירדו:

52 מקדש פסולין - שאם עלו לא ירדו ואף על גב דלא כתיב קרא אלא בחיצון:

53 תנינא הניתנין בחוץ שנתנן בפנים לא ירדו - אבריהם ממזבח ולא פליג ר' יהודה מאי לאו דקלטיה פנימי לדם זה שניתנו עליו ואע"פ שנפסל בכניסתו להיכל משום וכל חטאת אשר יובא מדמה ויקרא ו׳:כ״ג הוה ליה כנשפך דמה:

54 הני מילי דם - שפסול הוא דמקדש הואיל וחזי ליה דם בעלמא כגון דמים הפנימיים:

55 אבל קומץ דלא חזי כלל - דכתיב שמות ל׳:ט׳ לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה אימא אם עלה עליו ירד קמ"ל:

56 קטרת זרה - קטרת נדבה שלא התיר הכתוב אלא קטרת של ציבור שחרית וערבית:

57 שעלתה לגבי מזבח - קסלקא דעתך דבמזבח הקטרת קאי:

58 בראוי לו - לאפוקי קמצים שלא קידשו בכלי הכי מפרש לקמן בפרק המזבח זבחים דף פג::

59 האי רצפה - בבנין אבנים שלא נמשח לפיכך אין קדושתו בזה חמורה:

60 והאי כלי שרת - ונמשח עם המשכן:

61 מתני' את הזבח - שלמים או שאר הנאכלין:

62 פסול ואין בו כרת - והאוכלו ואפילו בחוץ אין ענוש כרת:

63 לאכול את בשרו למחר - ליכא לאוקומה בשלמים אלא בתודה וחטאת ואשם דאילו בשלמים מחר זמנו הוא אבל לזרוק דמו או להקטיר אימוריו אפילו בשלמים הוי למחר חוץ לזמנו:

64 פיגול וחייבין עליו כרת - האוכלו אפילו בזמנו ענוש כרת ובגמרא יליף לה: